שבכל פתיחה – הוא/היא רואה אותך

את/ה מתזמן/ת לפני השינה. השעון המעורר מצלצל, הוא/היא לוקח/ת את הטלפון בעיניים חצי עצומות... ומה שמחכה שם ראשון זה לא אינסטגרם, אלא סרטון שלך אומר "בוקר טוב".

בחינה בשלישי ב־9:00. את/ה מתזמן/ת מחווה ל־8:30. הוא/היא מסתכל/ת ורואה: "את הולכת לקרוע את העולם. מחכה לך פיצה אחרי." החיוך כבר בדרך. היום נראה אחרת.

12 שעות טיסה בלי Wi‑Fi. אבל לפני העלייה למטוס את/ה מתזמן/ת "לילה טוב" לשעה שלו/שלה. כשהאור נכבה והוא/היא פותח/ת את הטלפון, את/ה שם. גם מ־10,000 מטר באוויר.

היא בתל אביב, הוא בניו יורק. 7 שעות הפרש. כל בוקר, כשהיא פותחת את הטלפון, הדבר הראשון שהיא רואה זה רגע קטן שהוא השאיר בזמן שהיא ישנה. המרחק קצת פחות כואב.

שלושה שבועות שאת/ה חושב/ת עליו/יה בלי הפסקה. אבל לא רוצה להעמיס. עם LockLove את/ה מראה את זה בלי שאף אחד אחר ידע. רק על המסך שלו/שלה.

שני lavori, גן, חוגים, ארוחות... יש לך 30 שניות פנויות. וזה מספיק כדי להקליט סרטון קצר של "תודה על הכול". הוא/היא יראה/תראה את זה כשהטלפון נפתח בין ישיבה לישיבה.

"אני אוהב/ת אותך" הלך לאיבוד בין משכנתא, ילדים ורשימות קניות. אבל היום, בהפסקת הקפה, כשהוא/היא פותח/ת את הטלפון – מחכה שם סרטון שלך שאומר: "את/ה עדיין האדם האהוב עליי." זה תופס אותו/ה לא מוכן – ולכן זה עובד.

יום נישואים. ט"ו באב. יום הולדת. שכל פעם שהוא/היא פותח/ת את הטלפון באותו יום, המחווה שלך תהיה שם. לא פעם אחת – כל היום. כל פתיחה, עוד חיוך.

את/ה עובד/ת עד מאוחר. בן/בת הזוג נרדם/ת לפניך. את/ה מתזמן/ת "לילה טוב" ל־23:00. כל לילה. אוטומטי. עד כדי כך פשוט.